top of page

ביטחון ואהבה עצמית / עופר לוי


ראשית, אני רוצה להודות לעופר לוי הקורס שלך באמת עזר לי!

למדתי לזהות אצלי מתי אני מרצה, מתי אני עושה משהו ולא שלמה איתו, וגם להתמודד עם זה ולהפסיק לגרום לזה לקרות.

למדתי לעשות לעצמי יותר טוב, לרצות קודם כל את עצמי.

עוד למדתי לחמול לעצמי, להבין שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה.

אני עדיין מנסה ללמד את עצמי, שאני נפלאה ונהדרת כמו שאני, ללא קשר להישגים שלי

ושאני יכולה לסמוך על עצמי שאסתדר בכל מצב.

אז תודה לך על הזכות, באמת מכל הלב.


אהבה עצמית, הערכה עצמית וביטחון עצמי= מצב נפשי (לכן ניתן להיכנס אליו ולצאת ממנו) שאני ראויה, אני מסוגלת, אני שווה.

יכול להיות שבתחום מסוים (לדוגמא קריירה) יש לי ביטחון עצמי ובתחום אחר (לדוגמא זוגיות) אין לי ביטחון.

נולדנו עם אמונה בעצמנו, כשהיינו ילדים לא חששנו להגיד מה אנחנו רוצים להיות.

כלומר, ביטחון עצמי טבוע בנו, אך משהו קרה בדרך וחסם את זה.

אישורים חיצוניים - כל ילדותנו היינו צריכים לקבל אישור על כל דבר שעשינו, מההורים, אחים, מורים, מפקדים וכו'. לכן גדלנו עם צורך באישורים חיצוניים.

אך מנקודה מסוימת, אנחנו צריכים לשנות את הצורך באישור הזה.

ביטחון עצמי גבוה= צורך מועט באישורים חיצוניים.

ביטחון עצמי נמוך= צורך רב באישורים חיצוניים.

יש כל מיני סוגים של אישורים חיצוניים שאנשים מחפשים (מצ"ב תמונה),

כדאי לזהות באיזה אופן אנחנו מחפשים אישורים חיצוניים.

במקום אישורים חיצוניים, אנחנו צריכים לחפש אישורים פנימיים.

כשאני סומך ומאמין בעצמי, אפנה לעצמי לקבלת תשובות.

ישנו פרדוקס לפיו אנחנו מבזבזים חיים שלמים בלחשוב מה האחר חושב עלינו,

כשבפועל אף אחד לא חושב עלינו. הם עסוקים מידי בלחשוב מה אנחנו חושבים עליהם.


4 הרגלים מזיקים:

1. השוואה מזיקה עם שיפוט= כאשר אנו משווים עצמנו למישהו אחר ומרגישים רע, שמישהו אחר יותר טוב ושווה ממני.

לעומת השוואה מועילה= כאשר אנו משווים עצמנו למישהו אחר ומקבלים השראה של מה אפשרי עבורי? אנחנו מרגישים טוב ונמרצים.

זה שלמישהו אחר יש ולי אין, לא אומר שאני לא שווה.

2. פרפקציוניזם= ניסיון להספיק הכל, אנו קשים עם עצמנו, מבזבזים זמן מאחר ואנו לא מבדילים בין עיקר לטפל, נתקעים ומתוחים בזמן ביצוע משימה.

מרגישים רע כאשר לא הצלחנו.

לעומת זאת, אנשים הישגיים = אני עושה את הכי טוב שאני יכולה. מרגישים טוב גם אם לא הצליחו.


3. לרצות אחרים- אנשים שחשוב להם שיאהבו אותם ולכן הם לא אומרים "לא", נחמדים כל הזמן, שומרים את מה שהם חושבים בבטן, מאחר והם מפחדים להיכנס לעימות.

הרגל זה מגיע מהילדות, כשאמרו לנו תהיה ילד טוב = תעשה מה שאני רוצה.

מתבטא בכך שאני מוותר על מה שאני צריך וחשוב לי ובמקום זאת עושה את מה שטוב למישהו אחר.

האדם מנגד רואה שקל לשלוט בך.

אנשים מרצים לא מעריכים את עצמם וכך גם אחרים לא מעריכים אותם.

המתנה הכי טובה לילדים שלנו היא שנאהב את עצמנו. מאחר והם ייחקו אותנו.

כשאני מתחשבת= אני מרגישה טוב.

כשאני מרצה= אני מרגישה קורבן.

ריצוי גורם לחוסר שליטה על החיים שלנו.

איך מתמודדים:

ראשית בודקים עם עצמנו פנימה, אם אנחנו רוצים לעשות את זה או לא.

אם בפנים אני מרגישה שאני לא רוצה לעשות את זה, להגיד "לא" ולהתכונן להרגיש לא נעים לכמה דקות.

אם קשה להגיד "לא", בשלב ראשון אפשר להתחיל לומר "אני אחשוב על זה", וכך לתת לעצמי עוד זמן.


4. הלקאה עצמית= אנו קשים עם עצמנו, ומנהלים שיח פנימי שלילי לגבי עצמנו.

אם אני אומר על עצמי דברים רעים, אני מבטל את ההערכה העצמית ואת הביטחון העצמי שלי.

לדוגמא, מישהו אומר לעצמו אני לא יאכל היום קינוח במסעדה, ובסוף הוא כן אוכל.

הוא חוזר הביתה ואומר לעצמו "אני חזיר".

הלקאה עצמית הורסת לנו את החיים ולא גורמת לנו לשנות את ההתנהגות שלנו.

אז למה אנחנו עושים את זה לעצמנו ?

משהו בזה גורם לנו לחשוב שזה יעזור לנו להתקדם בחיים, שיש לנו מודעות עצמית למה אנחנו צריכים לעשות.

לעומת זאת ביקורת עצמית= יש חמלה עצמית ויש שינוי בהתנהגות.

איך מתמודדים?

להיות כנים עם עצמנו שאנחנו פשוט לא מסוגלים לזה כרגע.

כשאדם שלם וטוב לו, התקדמות זה הטבע שלו. באנו לעולם להגשים את עצמנו.

העולם החיצוני שלנו, הוא השתקפות של העולם הפנימי.

מחשבות חדשות על עצמנו= מציאות חדשה של שמחה ושלוות נפש.

לבחון האם מה שאני עושה עובד או לא עובד? האם זה מקדם אותי?

האם זה משרת את המטרה שלי או לא משרת את המטרה שלי?


למה אנשים קוראים כישלון?

לאי הגעה ליעד מיוחל. כאשר לא עשיתי את מה שאני מצפה מעצמי לעשות עד זמן מסויים.

לדוגמא, רציתי להתחתן עד גיל מסויים או להרוויח סכום מסויים ולא הגעתי אליו.

אנחנו עושים הקשרים בין זה שלא הצלחנו במשהו, לזה שאנחנו לא שווים.

איך להתייחס לכישלון?

להבין שנכשלתי במעשה. אך זה לא אומר שאני כישלון.

הכישלון עשוי להעיד על היכולות שלנו (גם לא בהכרח, יש לכישלון הרבה סיבות), אבל לא עלינו.

וכן להפריד בין מציאות ודמיון.

מציאות= עובדות: אני מרוויח 8K, ואני רוצה להרוויח 10K.

דמיון= פרשנות: אני לא שווה, אני לוזר.

כל מחשבה על משהו שלא קיים, היא אשליה.

כל כישלון, מלמד אותנו איך לא לעשות דברים.

מי שתקוע באכזבה מכל דבר קטן, יהיה לו קשה להצליח, כי הוא יפחד לנסות לעשות דברים גדולים יותר.

מאחר ודברים גדולים יותר= אכזבות גדולות יותר.

לא הלך? משחררים בהקדם, ועוברים לדבר הבא.

להחליט שאני אף פעם לא יכול לטעות. מאחר וגם מטעות אני לומד ומשתפר.

כך זה משחרר אותי מהכובד וקל לי יותר לקבל החלטות.


Commentaires


לקבלת עדכונים על תכנים, אירועים והטבות

נרשמת בהצלחה!

bottom of page