ארבע ההסכמות

דון מיגל רואיס

ארבעה הסכמים רבי עצמה שיביאו לשינוי מדהים, גן העדן האישי שלכם.

הסכם 1- שמרו על טוהר המילה

המשמעות של לשמור על טוהר המילה היא לא לפעול נגד עצמך.

מילים נגד עצמנו יכולות להיות: אני שמנה, מכוערת, לא מספיק טובה ועוד.

אנחנו פועלים נגד עצמנו כאשר אנחנו שופטים או מאשימים את עצמנו.

הדרך בה אנו שופטים את עצמנו היא החמורה ביותר.

שמירה על טוהר המילה תביא לשינוי בדרך בה אנחנו מתייחסים לעצמנו.

אם אני נוהג כלפי מישהו אחר באופן מעליב, נראה שאני פוגע בו, אך בפועל אני פוגע בי מפני שאותו אדם ישנא אותי בשל כך ושנאתו תזיק לי.

אם אני אוהב את עצמי, אבטא אהבה זו ביחסי הגומלין שאני מקיים עם אחרים, ואז אני שומר על טוהר המילה, מפני שפעולה זו תעורר תגובה דומה אצל הסובבים אותי.

אם אני אוהב אותך, הרי שתאהב אותי. אם אני מעליב אותך, תעליב אותי.

מתואר סיפור על אם שחזרה מעבודתה עם כאב ראש. בתה הייתה בעולמה שלה, לא מודעת להרגשת אמה, שרה וקפצה בשמחה.

האם לא הייתה מסוגלת לשאת ברעש ואמרה לה:

"את מוכנה לשתוק כבר? יש לך קול איום ונורא!"

המילים של האם גרמו לבת להאמין שהקול שלה מהווה מטרד והיא הפכה לביישנית וחששה לשוחח עם אנשים.

האנשים שאוהבים אותנו יותר מכל, לא מודעים לכח הטמון במילים שלהם, שילווה אותנו במשך שנים רבות, ומשום כך עלינו לסלוח להם.

השתמשו במילים כדי לחלוק את אהבתכם. ראשית, כלפי עצמכם.

אמרו לעצמכם כמה אתם נפלאים ומוצלחים.

טוהר המילה יכול להוביל אתכם לחופש אישי, להצלחה ושפע.

טוהר המילה גם מחסן מפני מילים שליליות שנזרקות לעברכם.

רעיון שלילי נקלט בתודעה רק אם מקבלים אותו, לכן עלינו לבחור לקבל רק מילים הנובעות מאהבה.

הסכם 2- אל תקחו שום דבר באופן אישי

שום דבר ממה שאנשים אחרים עושים אינו נעשה בגללכם. הוא נעשה בגללם.

כל האנשים חיים בתודעה האישית שלהם ובעולם שונה לחלוטין משלנו.

גם כשנדמה שמצב מסוים הוא אישי, ומעליבים אתכם באופן ישיר, אין לכך קשר אמיתי אליכם. הדברים והמעשים שהם עושים, מבטאים את נקודת ראותם.

כשאתם לוקחים דברים באופן אישי אתם חשים מותקפים, מגינים על האמונות שלכם ויוצרים סכסוכים. אתם עושים עניין גדול מדברים פעוטים מאחר וקיים בכם צורך להיות צודקים ולגרום לכל השאר להיות טועים.

לקיחת דברים באופן אישי מביאה אתכם לסבל מיותר.

אם אדם אינו נוהג בכם באהבה ובכבוד, תהיה זו מתנה אם הוא יתרחק מכם.

כשאנו לא לוקחים דברים באופן אישי, איננו יכולים להיפגע מהערות או ממעשים של אנשים אחרים ובכך אנו זוכים במידה אדירה של חופש.

הסכם 3- אל תניחו הנחות

קיימת בנו נטייה להניח הנחות בנוגע לכל דבר והבעיה היא שאנו מאמינים שזו האמת.

כיוון שאנו חוששים לבקש הבהרות, אנו מניחים הנחות.

תמיד מוטב לשאול שאלות מאשר להניח הנחות.

במערכות יחסים מכל סוג אנחנו מניחים שאחרים מכירים אותנו היטב, כך שהם יודעים את מחשבותינו ולכן איננו צריכים לומר מה אנחנו רוצים. אם אינם ינהגו כפי שרצינו, ניפגע ונחשוב "איך יכולת לעשות לי את זה? היית אמור לדעת."

ביום שבו תפסיקו להניח הנחות בנוגע לסובבים אתכם, התקשורת שלכם תשתנה לחלוטין ומערכות היחסים שלכם לא יסבלו מסכסוכים הנובעים מהנחות מוטעות.

הדרך להימנע מהנחת הנחות היא לשאול שאלות ולהגיע לתקשורת ברורה.

הסכם 4- עשו תמיד כמיטב יכולתכם

תמיד, בכל מצב שבו אתם נתונים, עשו כל שביכולתכם, לא יותר ולא פחות.

זכרו שמיטב יכולתכם משתנה כל הזמן.

בבוקר כאשר הנכם רעננים ומלאי אנרגיה, איכות יכולתכם גבוהה בכמה דרגות מאשר בשעות הלילה, כשאתם עייפים, או גרוע מכך, מדוכאים או חולים.

בלי להתחשב באיכות, המשיכו לעשות כמיטב יכולתכם.

אם תעשו מעבר למיטב יכולתכם- תבזבזו אנרגיה רבה מידי, תחלישו את גופכם ותפעלו נגד עצמכם.

אם תעשו פחות ממיטב יכולתכם- תביאו עצמכם לידי תסכול, שפיטה עצמית מחמירה וחרטה.

אם תעשו כמיטב יכולתכם, תחיו את חייכם בלהט. תהיו פוריים, תהיו טובים לעצמכם, כיוון שתעניקו למשפחה שלכם ולקהילה שלכם. העשייה תגרום לכם להרגיש מאושרים כל כך. כשאתם עושים כמיטב יכולתכם, אתם פועלים מתוך אהבה לפועלכם ולא מפני שהנכם מצפים לגמול.

אי-עשייה היא הדרך שלנו להתכחש לחיים. אי-עשייה היא לשבת מול הטלוויזיה מידי יום במשך שנים מפני שאתם חוששים לחיות ולקחת את הסיכון לבטא את עצמכם. בראשכם יכולים לעלות רעיונות מוצלחים רבים, אך מה שחשוב באמת הוא העשייה.

לעשות כמיטב יכולתכם הוא הרגל נפלא. אני עושה כמיטב יכולתי בנוגע לכל מה שאני עושה. זה הפך לטקסט קבוע בחיי.

חיו את הרגע, כאן ועכשיו והרפו מהעבר. כשאנו חיים בעבר, איך נוכל ליהנות מההווה ?

לחיות בעבר פירושו תמיד לרצות משהו אחר, תמיד שונה ממה שקיים.

כשאתם מרפים מהעבר, אתם מאפשרים לעצמכם לחיות את הרגע בשלמותו וליהנות ממה שמתרחש ברגע הזה.

ביטול הסכמים ישנים

כשאנו רואים ילד בן שנתיים אנחנו רואים אדם חופשי. הוא חופשי מאחר והוא עושה כרצונו. אם נתבונן בבני שנתיים נבחין שרוב הזמן נסוך על פניהם חיוך גדול והם נהנים. הם חוקרים את העולם ואינם חוששים לשחק. הם אינם מוטרדים מהעבר, אינם מודאגים מהעתיד ונמצאים כל כולם ברגע הנוכחי. ילדים צעירים אינם חוששים לבטא את מה שהם חשים ואינם חוששים לאהוב. הנטייה הטבעית שלנו היא ליהנות מהחיים, לחקור, לשמוח ולאהוב.

האני האמיתי שלכם הוא עדיין ילד קטן שמעולם לא התבגר.

ילד קטן זה מתגלה כאשר אתם משתעשעים, מאושרים, מנגנים או מבטאים את עצמכם בכל דרך שהיא.

אם נתבונן בחיינו, נראה שרוב הזמן אנו עושים דברים בכדי לרצות אחרים במקום לחיות את חיינו כדי לרצות את עצמנו.

זה מה שקרה לחופש שלנו.

עלינו להיות מודעים לכך שאיננו חופשיים על מנת שנוכל להשתחרר.

החלפת ההסכמים שערכתם עם עצמכם:

כעת אתם יכולים לבחור במה להאמין ובמה לא להאמין.

אתם יכולים לבחור להאמין בכל דבר, כולל בעצמכם.

הצעד הראשון הוא לפתח מודעות לכל האמונות המגבילות המושתתות על פחד ומאמללות אתכם.

אנו מכורים לאמונות האומרות לנו "אני לא מספיק טוב, אני לא מספיק אינטליגנטי, אנשים אחרים יעשו את זה כי הם יותר טובים ממני."

יהיה עליכם להחליף כל הסכם גורם סבל שאתם מבטלים, בהסכם חדש הגורם לכם אושר. אם תמלאו את החלל שנוצר בהסכם חדש, ההסכם הישן יעלם לנצח ואת מקומו יתפוס ההסכם החדש.

כל ההסכמים המושלים בחיינו נובעים מכך שחזרנו עליהם שוב ושוב.

לכן, על מנת להצליח לסגל את ארבעת ההסכמים, עליכם לתרגל גם אותם שוב ושוב.

המפתח למומחיות הוא תרגול.

ניחנתם בכח ליצור גן עדן:

השתמשו ביכולת ראיה וקליטה חדשים. קילטו אהבה מכל דבר, מעצמכם ומאנשים אחרים. דמיינו שיש לכם רשות להיות מאושרים ובאמת ליהנות מהחיים. דמיינו שאתם חיים מבלי לחשוש שאחרים ישפטו אתכם. אתם יכולים לסלוח לאחרים בקלות ולהרפות מיצר השיפוט שקיים בכם. אתם יכולים להלך בעולם כשלבכם פתוח לחלוטין, מבלי לחשוש מפגיעה. דמיינו שאתם חיים בלי הפחד ליטול סיכונים ולחקור את החיים. אינכם חוששים לאבד דבר. אינכם פוחדים לחיות בעולם הזה. דמיינו שאתם אוהבים את עצמכם ממש כמו שאתם.

האהבה בלבד יכולה לגרום לכם לחוות אושר עילאי.

חווית האושר העילאי זהה לחוויית האהבה. אתם מרחפים על עננים וקולטים אהבה בכל מקום.

דרך חיים זו אפשרית והיא בהישג ידכם.