top of page

באושר ובאושר

ד"ר טל בן שחר

אני מרגישה אושר עילאי כשאני דופקת דאבל בורגר עם צ'יפס וקולה, אבל

זו לא הנקודה


בספר "באושר ואושר" של ד"ר טל בן שחר הוא מתאר את מודל ההמבורגר, לפיו ישנם 4 סוגים של המבורגר שמייצגים 4 אבות טיפוס של אנשים, כאשר


לכל אחד מהם דרך שונה אל האושר

תבינו, קראתי את מודל ההמבורגר של ד"ר טל בן שחר, 10 פעמים!!!


לא כי לא הבנתי כבר בקריאה הראשונה, פשוט


כל מילה על ההמבורגר הצמחוני כאילו נכתבה עלי,


ההמבורגר הצמחוני תיאר במדויק את מי שאני ואת הדרך שבה העברתי את מרבית שנות חיי.


ההמבורגר הצמחוני

הוא המבורגר תפל וחסר טעם, הוא עשוי אך ורק מהמרכיבים הבריאים ביותר!!!

אכילתו תאפשר לאדם "האוכל" רווח עתידי, כי אחרי שהוא יאכל אותו תהייה לו הרגשה טובה ובריאה, אך יש בו הפסד עכשווי, כי האדם "האוכל" לא יהנה בזמן אכילתו מההמבורגר.


האב טיפוס: המתחרה במרוץ אחר הצלחה

טיפוס זה, שנמצא כל הזמן במרוץ, משעבד את ההווה למען העתיד, הוא רואה לפניו רק את העתיד וסובל כיום למען רווח צפוי.

והנה, כך מתחיל תיאורו של ד"ר טל בן שחר על טימון, שמו של הילד אשר גדל להיות המתחרה במרוץ להצלחה, הילד שאוכל את ההמבורגר הצמחוני.

"כילד קטן, לטימון אין דאגות לעתיד הוא חווה את הקסם וההתלהבות שבפעילות היומיומיות שלו. אחרי שש שנים שעברו על טימון במשחקים הוא מתחיל ללמוד בבית ספר, וכעת הוא עולה על מסלול המרוץ להצלחה. הוריו ומוריו מזכירים לו השכם והערב שתכלית הלימודים היא השגת ציונים טובים שיבטיחו את עתידו. הם לא אומרים לו שלימודים יכולים להיות – וצריכים להיות – מהנים.

טימון חושש מהישגים נמוכים במבחנים ופוחד להחמיץ ולו מילה אחת מדברי החוכמה שיוצאים מפיו של המורה. הוא מרגיש חרד ולחוץ. הוא מחכה בקוצר רוח לסיומו של כל שיעור ושל כל יום, ומתנחם רק במחשבה על החופשה הבאה שתפטור אותו משיעורים ומציונים.

טימון מאמץ את הערכים המקובלים על המבוגרים – שציונים הם אמת המידה היחידה להצלחה – ולמרות העובדה שהוא לא אוהב את בית הספר, הוא ממשיך להשקיע מאמץ בלימודים. כשהוא מצליח, הוריו ומוריו מחמיאים לו, וחבריו לכיתה שגם הם פוטמו בערכים האלה – מקנאים בו.״


כזו אני!


כך נהגתי במשך מרבית שנות חיי, הקרבתי הנאות עכשוויות ליצירת רווח עתידי!

איך לא הבנתי את זה עד היום???

רגע, רגע, אתם חייבים להבין, הבעיה היא לא אצלי, היא אפילו לא שלי, וזה לא חלילה שאני מסירה אחריות אין ספק שאני אחראית לכך אבל האשמה היא לא כולה עלי, פשוט כל החיים שלי, המבוגרים הסבירו לי שהצלחה בלימודים זה חשוב, ציונים זה המדד, תעודות הצטיינות זו המטרה!


ואני,

אני מילאתי אחר ההוראות, לא סטיתי לא ימינה ולא שמאלה, גם בימים שהיה קשה, גם בימים שזה היה נראה בלתי אפשרי, הייתי מכוונת מטרה, אחרי הכל כשאנחנו ילדים אנחנו מניחים שהמבוגרים יודעים דבר או שניים על החיים... אלא ש....

" שעד התיכון טימון כבר הפנים לחלוטין את הנוסחה להצלחה : להקריב את הנאות ההווה כדי להיות מאושר בעתיד". הישגים נקנים בייסורים.״

ואני הקרבתי, תאמינו לי שהקרבתי, על מנת להמחיש לכם עד כמה הקרבתי, אספר לכם שלבחינות לשכת עורכי הדין למדתי 18 שעות ביממה, במשך ארבעה חודשים שלמים, 18 שעות כל יום! וכשאני אומרת 18 שעות ביום, אני מתכוונת לכך!


נהנתי מהלמידה? ממש לא!!!


הייתה לי מטרה אחת ויחידה, לסיים את בחינות הלשכה בציון גבוה מ-85!

איזה רף הצבתי לעצמי...


והצלחתי, וואלה הצלחתי.


אני זוכרת עד עכשיו את הצעקה שצרחתי כשקיבלתי את ההודעה שהציון שלי בבחינות הלשכה 89!!!


רקדתי ושרתי, צהלתי משמחה, הייתי בטוחה שכך מרגיש המאושר באדם!


אלא שתחושת האושר חלפה במהרה, לא עבר שבוע עד שסימנתי את היעד הבא.


מסתבר, שמה שהרגשתי לא היה אושר, אלא


הקלה שהיא סוג של אושר שלילי,


הנה מה שיש לד"ר טל בן שחר להגיד על מה שהרגשתי,

"אנחנו יכולים לראות בחוויות ההקלה אושר שלילי, מפני שהיא נובעת מביטולו של מצב לחץ או חרדה. ההקלה, מעצם טיבה, מניחה מראש את קיומה של חוויה לא נעימה קודמת לה, ולכן אינה יכולה להניב אושר לאורך זמן. אדם שראשו כאב, והכאב פסק ירגיש טוב מפני שהכאב פסק – אבל מפני שתחושה טובה זו באה בעקבות ייסורים, היעדר הכאב אינו אלא הקלה רגעית ממצב של חוויה שלילית. המתחרה במרוץ, שמבלבל בין הקלה לאושר, ממשיך לרדוף אחר מטרותיו כאילו עצם השגתן ינחיל לו אושר".

ואני התבלבלתי, בהחלט התבלבלתי!

המשכתי להמבורגר הבא ותוך מספר דקות הבנתי שזה ההמבורגר שאהוב על אחד מבני המשפחה שלי,


המבורגר ג'אנק פוד

המבורגר טעים, כזה עם כל התוספות ושאר הירקות!!! אכילת ההמבורגר הזה תאפשר לאדם "האוכל" רווח עכשווי, כי אין ספק שהוא יהנה ויתענג על כל ביס וביס אך תגרום לו הפסד עתידי שכן לאחר אכילתו הוא יסבול מכאבי בטן.


אב טיפוס: ההדוניסט

ההדוניסטים הם אנשים אשר חיים לאורו של העיקרון "לחפש הנאה ולהימנע מכאב". הם מתמקדים בהנאה בהווה ומתעלמים מההשלכות השליליות האפשריות של פעולותיהם.


המשכתי, להמבורגר הבא ותוך פרק זמן קצר, הבנתי

שזה ההמבורגר שאהוב על אחת החברות הכי טובות שלי,


ההמבורגר הקלוקל

המבורגר תפל ולא בריא כאחד – באכילתו של ההמבורגר הקלוקל האדם יש הפסד עכשווי, כי הוא לא טעים, וגם הפסד עתידי כי הוא לא בריא.


אב טיפוס: הניהיליסט

אנשים אשר איבדו את התאווה לחיים, הוא לא נהנה מהרגע אך גם חסר שאיפות לעתיד.


אוקיי ד"ר טל בן שחר, אמרתי לעצמי, אז מה לעזאזל ההמבורגר הנכון???


המבורגר שיהיה טעים כמו המבורגר ג'אנק פוד ובריא כמו ההמבורגר הצמחוני???


המבורגר אידאלי

המבורגר טעים ובריא גם יחד, המבורגר שמציע את החוויה המושלמת, שבצידה רווח עכשווי ורווח עתידי יחד!


אב טיפוס: המאושר

אדם מאושר יודע בביטחון שהפעולות שהוא עושה מהנות אותו בהווה ויובילו אל עתיד מספק.

במקום לשאול האם אני צריכה להיות מאושרת עכשיו או בעתיד?

צריך לשאול, איך אני יכולה להיות מאושרת גם עכשיו וגם בעתיד?

אומנם רווח עכשווי ורווח עתידי עלולים להתנגש זה בזה – מפני שיש מצבים התובעים שנוותר על האחד למען האחר – אבל בדרך כלל אפשר להנות משניהם בד בבד, וזו הדרך הנכונה.

אל תמהרו להצביע על אחד הטיפוסים ולהגיד "זה אני".

כפי שמסביר ד"ר טל בן שחר,

כל 4 הטיפוסים קיימים בכל אחד מאיתנו במידה שונה ובשלבים שונים בחיינו. בכולנו יש מן המתחרה במרוץ להצלחה, מן ההדוניסט מן הניהליסט ומן המאושר

"המתחרה במרוץ להצלחה משלה את עצמו שאחרי שישיג יעד עתידי כלשהו יהיה מאושר; הוא אינו מכיר בחשיבותו של המסע. ההדוניסט משלה את עצמו שרק המסע חשוב. בשביל הניהיליסט, שוויתר הן על היעד והן על המסע אליו, החיים חסרי תוחלת. המתחרה במרוץ אחר ההצלחה נעשה עבד של העתיד; ההדוניסט הוא עבד של הרגע; הניהיליסט הוא עבד של העבר;

השגת אושר בר קיימא תובעת הנאה גם מהמסע לקראת יעד בעל ערך בעניינו. אושר איננו ההגעה לפסגת ההר, גם לא טיפוס חסר מטרה על ההר, אושר הוא חווית הטיפוס אל הפסגה.

החדשות הטובות – בכל זמן ובכל מצב הבחירה באיזה המבורגר לנגוס שייכת רק לנו.


איזה המבורגר מאפיין אותך בנקודת הזמן היום?ֿ


גם קילומטר אחד מתחיל בצעד אחד קטן, ולכן

תבחרי היום בצעד הראשון לקראת ההמבורגר האידיאלי ותתחילי בהכרת תודה.

ורגע לפני השבת,


למה דווקא הכרת תודה???


כי לדעתי, המצטרפת לדעתם של רבים ואחרים, הכרת תודה היא המפתח.

אז היום, בארוחת שישי, תעשו סבב שולחן,

בקשו מכל הסובבים אתכם להגיד חמישה דברים שהם מודים עליהם,

אתם תתפלאו לשמוע אותם ויותר מכך תתפלאו לשמוע את עצמכם.


בשישי האחרון,

הבת שלי עופרי,

אמרה שהיא מודה על כך שאני אמא שלה,

ירדו לי דמעות של שמחה.




Comentários


לקבלת עדכונים על תכנים, אירועים והטבות

נרשמת בהצלחה!

bottom of page