ספר האושר

הדלאי למה, דזמונד טוטו

מה אפשר ללמוד על חברות אמיתית דרך אבני יסוד של האושר?

יום שבת, התעוררתי לקול הצעקות של הבנות, הבית היה הפוך ואני תכף התחלתי – לסדר, לנקות, לקפל, לצעוק, להתבכיין וכל שאר הדברים שאימהות עושות בשבת בבוקר...

כשהתחלתי להכניס את הכלים למדיח נזכרתי שאתמול בלילה "איימתי" עליה והפצרתי בה – ללדת!

סופי, יש לך עד מחר בבוקר ללדת, נמאס לי, אכלת לי ת'ראש!

יא חתיכת חוצפנית היא השיבה, אני זו שנמצאת בשבוע ה-40 להריון, עם בטן בגודל של בלון, כאבים בכל מקום וחום של אוגוסט בחודש התשיעי.

ואם כבר למישהי נמאס, זה לי ממך, ולא לך ממני, לכי תקראי עוד איזה ספר, תלמדי עוד משהו חדש.

סופי השבתי, מחר בבוקר כשאני מתעוררת יש אצלי תמונה שלך ושל הקטן מחובקים, ואם לא אז אין לנו מה לדבר יותר עד הלידה - לילה טוב!

איזה לילה סיגלה, אין לך בושה היא אמרה, השעה 23:00, לכי תקראי עוד איזה ספר, את יודעת סיגוש, את די דומה לדרדס בר מוח, קטנה, קופצנית ואוכלת ת'ראש.

ניתקנו.

פעם לפני הרבה מאוד זמן שאלתי את עצמי מה אני כל כך אוהבת בשיחות שלי עם סופי, למה בכל פעם לאחר שאנו מנתקות את הטלפון, אני מרגישה טוב יותר עם עצמי, שמחה יותר, מאושרת יותר, לאחר שקראתי את

"ספר האושר" של הדלאי למה ודזמונד טוטו

הבנתי,

הבנתי שבשיחות שלי עם סופי יש את כל אבני היסוד של האושר.

אבן יסוד ראשונה לאושר – הומור

מסתבר, שאחת מאבני היסוד בדרך לאושר היא היכולת שלנו לצחוק ולהתבדח,

"תחילה על עצמנו שכן בסופו של דבר היכולת של בן אדם לצחוק, בעיקר על עצמו יש בה כדי ללמד שהוא לא לוקח את החיים ברצינות רבה מדי. אם אתה מסוגל להנמיך את עצמך, אם אתה מסוגל לצחוק על עצמך ולגרום לאחרים לצחוק עלייך מבלי שירגישו אשמה זה מדהים. צחוק שאינו משפיל הוא הזמנה לכולם להצטרף לצחוק, גם אם צוחקים עלייך – צוחקים גם איתך, צחוק שיפה לבריאות.״

אני וסופי צוחקות הרבה, אנחנו צוחקות עליה ואז עלי מקניטות אותי ואז אותה, אנחנו צוחקות אחת על השנייה צחוק שיפה לבריאות.

עוד דבר שאני מאוד אוהבת בשיחות שלי עם סופי היא העובדה שאנחנו מקבלות אחת את השנייה קבלה אמיתית מוחלטת, בדיוק כמו שאנחנו.

אף אחת מאיתנו לא חושבת על המילים הנכונות, על מה נכון לומר ומה לא, אם כדאי או לא כדאי לשתף. אנחנו לא חושבות על המילים שאנו אומרות, אנחנו בוכות וצוחקות בעת ובעונה אחת על שלל דברים, טובים יותר וטובים פחות, אבל אנחנו תמיד שם אחת בשביל השנייה. אנחנו מושיטות אחת לשנייה יד לעזרה וכאילו אומרות (לפעמים גם ללא מילים) - "אני מבינה אותך, גם אני הייתי שם".

אבן יסוד שנייה לאושר – קבלה

בשיחות שלי עם סופי, אני מרגישה חשופה לגמרי ואהובה לגמרי, יכולת הקבלה שלנו אחת את השנייה היא עוד אחת מאבני היסוד בדרך אל האושר. כך מסביר הדלאי למה על קבלה אמיתית בספר האושר,

״קבלה, בין שאנו מאמינים באלוהים ובין שלאו, מאפשרת לנו להתקדם אל האושר במלואו. היא מאפשרת לנו להתמודד עם החיים על פי תנאיהם במקום להתקומם כנגד העובדה שהחיים אינם כפי שהיינו רוצים שיהיו. היא מאפשרת לנו להימנע ממאבק בזרם של החיים היומיומי. הדלאי למה מסביר לנו כי לחץ וחרדה נובעים מציפיותינו איך החיים אמורים להיות. כשאנו מצליחים לקבל את החיים כפי שהם, ולא כפי שאנו סבורים שעליהם להיות, אנחנו מסוגלים להקל את המסע. נוכל לעבור ממסע רצוף מהמורות על כל הסבל, החרדות וחוסר הסיפוק שבו , למסע חלק שמתנהל בקלות רבה יותר, בנוחות ובשמחה.״

יש לי הרבה חברים וחברות, אבל רק מקצתם הם אנשים שאני יכולה לסמוך עליהם שיפגינו כלפיי חמלה כשאני מצויה בתוך מרתף הבושה, בן אדם שיש לי עמו קשר יציב כמו עץ שנטוע בקרקע – סופי היא אחת מהן.

אבן יסוד שלישית לאושר – חמלה

המילה העברית המקראית לחמלה היא רחמים, שהשורש שלה הוא רחם. אולי העובדה שסופי הייתה בהריון בתקופה האחרונה היא שגרמה לה להיות לגלות כלפיי חמלה, כי באופן כללי אני לא יודעת כמה עוד אנשים יכולים לסבול אותי.

בספר האושר מסבירים הדלאי למה ודזמונד טוטו כי,

"חמלה היא תחושת דאגה שמתעוררת כשאנו עדים לסבלו של האחר ומרגישים רצון לראות הקלה בסבל שלו, חמלה היא הכח שמחבר תחושת אמפטיה למעשים של טוב לב, נדיבות ועוד מעשים שיש בהם כוונות אלטרואיסטיות"

אף שבכולנו טמון "זרע החמלה", כפי שמגדיר זאת הדלאי למה, והוא נובט מתוך חוויות הטיפוח שלנו בידי אחרים, חמלה היא למעשה מיומנות שניתנת לשכלול וטיפוח. היא משהו שניתן ללמוד ולפתח ואחר כך להשתמש בו כדי להרחיב את מעגל האכפתיות שלנו מעבר למעגל משפחתנו הקרובה. מה שעוזר לכך הוא ההכרה באנושיות המשותפת לכולנו.

סופי מזכירה לי שאני אנושית, שמותר לי לטעות, שמותר לי להיכשל, שמותר לי לבכות, שמותר לי – פשוט מותר לי הכל...

בכל פעם שאני מתקשרת לסופי ומספרת לה משהו היא מיד מוצאת זווית נוספת לאירוע, נקודת מבט שלא חשבתי עליה, ותמיד שואלת, אוקיי סיגוש מה למדת היום???

אבן יסוד רביעית לאושר – פרספקטיבה

"מרגע שאנחנו מסוגלים לראות את החיים בפרספקטיבה רחבה יותר, ומרגע שאנו מסוגלים לראות את תפקידנו בדרמה של החיים במידה של ענווה, ומרגע שאנחנו מסוגלים לצחוק על עצמנו – אנחנו מגיעים לתכונה הרביעית של התודעה: היכולת לקבל את חיינו כפי שהם על כל הכאב, חוסר השלמות והיופי שבהם"

אנו אמורים לחיות באושר, זה לא אומר שהחיים יהיו קלים או חסרי מכאוב. פירוש הדבר שאנחנו יכולים להפנות את פנינו לרוח ולקבל את העובדה שזוהי סופה שעלינו לעבור, לא נצליח אם נכחיש את קיומה, קבלת המציאות היא המקום היחיד שבו יכול להתחיל שינוי.

מדי פעם, אני מתקשרת לסופי ואומרת לה שאני אוהבת אותה, שאני מודה על הזכות שניתנה לי להיות חלק מהפאזל שמרכיב את החיים שלה, שאני מודה על החברות איתה, סתם כך בלי שום סיבה ו/או אירוע מיוחד, פשוט אומרת לה שאני אוהבת אותה.

אבן יסוד חמישית לאושר – הכרת תודה!

"לא השמחה מעוררת בנו הכרת תודה. הכרת תודה גורמת לנו שמחה.״

לפני בערך חודשיים, ישבנו אני וסופי בבריכה, השיחה התגלגלה והתחלנו לדבר על מחילה, מחילה לאנשים שפגעו בנו לאורך השנים, מחילה לאנשים שבגדו באמון שלנו לאורך הדרך, מחילה לאנשים שהכאיבו לנו, העציבו אותנו ולא היו שם ברגעים בהם היינו זקוקים להם יותר מכל.

הסברתי לסופי שהלמידה שלנו לא מתרחשת באופן תיאורטי, הלמידה שלנו מתרחשת כשקורה משהו שמעמיד אותנו במבחן, אנחנו לומדים על עצמנו ועל אחרים דווקא בזמנים קשים, הסברתי לה שאסור לנו לתת למשבר טוב להתבזבז, אסור לטאטא מתחת לפני השטח את האנשים שפגעו בנו כי הם אלה שלימדו אותנו הכי הרבה על העוצמות הקיימות בנו.

אבן יסוד שישית לאושר – מחילה!

אמרתי לסופי שאין צורך להעמיד פנים שלסלוח זה קל אבל יש בנו מעין אצילות רוח לסלוח, במחילה אין כוונה לשכוח, במחילה יש לומר אני סולח לך כדי לנקות את עצמי מהכעסים. ציטטתי לה את האמרה לפיה –

"אין אדם שאינו מסוגל לסלוח ואין אדם שאין לו מחילה"

"מחילה אין פירושה שאדם שוכח מה אדם אחר עשה, בניגוד לאמרה "לשכוח ולסלוח" הימנעות מתגובה שלילית או מכניעה לרגשות שליליים אין פירושה היעדר תגובה בכלל או מתן רשות לפגוע בנו שוב. מחילה אין פירושה ויתור על עשיית צדק או הענשת התוקף"

"מחילה היא הדרך היחידה לרפא את עצמנו ולהשתחרר מהעבר, ללא מחילה אנו נשארים כבולים לאדם שפגע והזיק לנו, אנו כבולים בשלשלאות המרירות, כפותים יחד, לכודים. כל עוד לא נדע לסלוח לאדם שפגע בנו, הוא ימשיך להחזיק במפתח לאושרנו, יוסיף להיות הסוהר שלנו. כשאנו סולחים, אנו משיבים לעצמנו את השליטה על גורלנו ועל רגשותינו. אנחנו נהפכים למשחררים של עצמנו".

יותר מכל אני אוהבת אצל סופי את הנדיבות שיש בה,

לפני כמה שבועות הגעתי אליה לבית בקרית גת, הגעתי ישירות אחר יום עבודה בפרדס,

התקשרתי לסופי בדרך, מקום ההתנדבות היה קרוב לבית המגורים שלה ואני רק חיפשתי מקום לשים ת'ראש. הייתי נראית כמו אחת שזה עתה יצאה מהג'ונגל, מיד כשהגעתי סופי קיבלה את פניי בכניסה והתפוצצה מצחוק על המראה שנגלה לעיניה, הייתי נראית ממש גרוע, הייתי מכוסה כולי בעשבים, השיער שלי היה פרוע, הגוף שלי היה מלא בשריטות, והייתי זקוקה למנוחה.

סופי הוציאה בגדים נקיים ומגבת ושיגרה אותי ישר למקלחת, כשיצאתי השולחן כבר היה ערוך בכל טוב, והיא הייתה נראית מאושרת, כולנו מופתעים לגלות עד כמה אנחנו מאושרים כשאנחנו גורמים אושר לבן אדם אחר.

אבן יסוד שביעית לאושר – נדיבות

"האנשים שאנו מעריכים הם אלה שמתחשבים באחרים. אלה האנשים שגם אם תפנה אליהם באמצע עשייה ועבודה רבה יגרמו לך תמיד להרגיש, ובאותו הרגע ממש, שאתה חשוב בעיניהם יותר מכל"

כזו היא סופי, היא תמיד נותנת לי את התחושה שאני חשובה לה, היא תמיד מתעסקת בעצמה קצת פחות ובאחרים יותר.

באחת השיחות שלי עם סופי, סיפרתי לה על פגישה חשובה שיש לי יום למחרת, היא שאלה אותי אם אני מתרגשת, עניתי לה שכן. אני תמיד מתרגשת אבל אני תמיד מזכירה לעצמי שכולנו בני אדם.

מה הכוונה היא שאלה???

כשאנחנו פוגשים מישהו עלינו לזכור בראש ובראשונה שגם הוא מבקש לעצמו יום מאושר, חודש מאושר, חיים מאושרים. סיפרתי לסופי שיום אחד באמצע ישיבה מאוד חשובה שבה כולנו ישבנו כמו רובוטריקים עם ארשת פנים רצינית מאוד נפלה קערת פירות על הרצפה, פתאום כולם התחילו להתכופף ולאסוף את הפירות מהרצפה.

"אתם מבינים? כשהכל הולך למישרין אנחנו יכולים להעמיד פנים שאנחנו משהו מיוחד מאוד. אבל כשקורה משהו לא צפוי, אנחנו נאלצים לחזור ולנהוג כבני אדם רגילים"

כשאני נמצאת בפגישה חשובה אני מבקשת ביני לבין עצמי שמשהו ישתבש, משהו שיזכיר לי ולאדם שיושב מולי שאנחנו בני אדם.

אבן יסוד שמינית לאושר - ענווה

"יש תפילה טיבטית, אמר הדלאי למה, שהיא חלק מתרגול התודעה, הלוואי שבכל פעם שאני פוגש מישהו, לעולם לא ארגיש עליונות. הלוואי שאוכל להעריך באמת, מעומק ליבי את האדם שעומד לפני"

איש מאיתנו אינו חף מתכונות אנושיות לגמרי של גאווה או אגו, אך יוהרה אמיתית נובעת בעצם מחוסר ביטחון. הצורך להרגיש גדולים ונעלים על אחרים נובע מפחד מכרסם שאנחנו בעצם נחותים מהם"

מצאתי את הטלפון, הוא היה כבוי, הדלקתי אותו ותוך פחות מדקה אחת קיבלתי את ההודעה,

תמונה אחת ששווה אלף מילים, סופי יחד עם חן (בעלה) מחזיקים אוצר קטן. הלב שלי התמלא באושר, שמחה ונחת. העיניים שלי התחילו לדמוע, הרגשתי כאילו זה עתה אחותי הקטנה ילדה את בנה.

זה הזכיר לי את אחת השיחות שהיו לי עם סופי בבית קפה לפני מספר חודשים, סיפרתי לה את מה שלמדתי על האושר, סיפרתי לה שאנשים מתבלבלים לחשוב שהדרך אל האושר רחוקה מסבל ומצוקה אבל לא כך הם פני הדברים שכן - הדרך אל האושר אינה מתרחקת מסבל ומצוקה, אלא עוברת דרכו,

"אימהות ולידה היא בעצם מטפורה נהדרת שמדגימה כי בסופו של אין דבר יפה שנוצר בלי מידה של כאב, תסכול וסבל, זה טבע הדברים כך נוצר עולמנו"

כמו שאמרתי השיחות שלי עם סופי כוללות את כל אבני היסוד לאושר, אז מה הפלא שאני מאושרת יותר אחרי כל שיחה איתה.

גם לכם.ן יש חברה כזו?