top of page

חוק 5 השניות

מל רובינס

מה את עושה צעק הקול בראש שלי??? מה את חושבת שאת עושה???

זה התחיל כמו כל בוקר שגרתי

התעוררתי, דודו בעלי עדיין ישן, הלבשתי את עופרי, הבת הגדולה שלי, לקחתי אותה לגן, נפרדתי ממנה לשלום, ונסעתי לעבודה. חמש דקות נסיעה, זה כל מה שנדרש ממני באותם ימים כדי להגיע לעבודה, או יותר נכון למקום שבאותם ימים היה עבורי בית שני.

באותם הרגעים, בעודי עומדת ומחכה שהרמזור יתחלף לירוק, מגלגלת סיגריה ושותה שלוק מכוס הקפה, החלטתי!

פחות מעשר שניות חשבתי, והחלטתי - אני לא נוסעת לעבודה!!!

אני לא פונה ברמזור פה שמאלה, אני פונה פה ימינה... אני לא נוסעת לעבודה!

הרמזור התחלף לירוק, שניות ספורות לאחר מכן התחילו הרכבים מאחורי לצפור, כאילו מזכירים לי שאני צריכה לפנות שמאלה, אני תוקעת את כל התנועה. האמת, לא היה אכפת לי, לא עניין אותי כלום, אני פונה ימינה, נקודה. סימן קריאה!

כבר כשפניתי ימינה, התחרטתי...

מה את עושה צעק הקול בראש שלי??? מה את חושבת שאת עושה???

שתוק, אמרתי, אין לי זמן אלייך עכשיו, שנים הקשבתי לך, שנים אפשרתי לך לעכב אותי, עכשיו אתה שותק.

המשכתי בנסיעה ושמתי מוסיקה בפול ווליום, כך

הצלחתי להנמיך את הקול בראש שלי, הקול שצעק (יותר נכון צרח) שאני מטורפת; אני משוגעת; אני חיה בסרט; שמה שאני עומדת לעשות הוא בלתי אפשרי; שזה לא הזמן הנכון; שאין לי סיכוי (שום סיכוי) !!! שאני אכשל, בטוח אכשל !

אני לא אקשיב לך הפעם, אמרתי, אני החלטתי וזהו.

הגבהתי את המוסיקה חזק יותר, והקשבתי לשיר של יעל בר זוהר "כן את יכולה", השיר שמלווה אותי כבר חמש עשרה שנים ברגעים בהם אני צריכה לגייס הרבה אומץ, המון אמונה עצמית וים של ביטחון עצמי!

שלושים דקות נוספות חלפו להן והגעתי ליעד...

פחדתי פחד מוות מאיך יהיה ומה יהיה, ממה אגיד ואיך אסביר את מה שעשיתי, איך אצליח להתמודד עם המכשולים שיהיו בדרך, והאם בכלל אצליח. אבל נכנסתי פנימה, חצי שעה לאחר מכן כבר הייתי בחוץ – עשיתי את זה, אין דרך חזרה!

התקשרתי לבעלי מהדרך

בוקר טוב מאמי, קמת??? רציתי לוודא שהוא במצב שהוא יכול לקבל הנחתה

שותה קפה מאמי, הוא ענה, מה איתך? בעבודה?

לא, אני לא בעבודה עניתי, האמת שהרגע יצאתי מהמכללה.

יצאת מאיפה? הוא שאל.

מהמכללה, עניתי.

מה הלכת לקחת את התעודה של התואר הראשון (חצי שנה קודם לכן סיימתי את התואר הראשון במנהל עסקים)...

לא מאמי, לא נסעתי לקחת את התעודה.

אז בשביל מה נסעת הוא שאל???

נסעתי כדי להירשם ללימודי משפטים, נרשמתי לתואר ראשון במשפטים.

שתיקה... עוד שתיקה... עוד שתיקה...

תגיד משהו אמרתי לו... בבקשה מאמי תגיד משהו!!!

אין לי מה להגיד הוא ענה, זה חזק ממך, אני מבין שזה חזק ממך, את כבר שנים מדברת על זה, אני פשוט לא יודע איך זה יסתדר עכשיו, רק לפני פחות מחצי שנה סיימת תואר ראשון, שלוש שנים השקענו, עד שסיימת... ומאיפה נשלם מאמי, חשבת על זה בכלל? מדובר על 100,00 ₪.

70,000 ₪, אמרתי, יש לי הנחה בגלל שאני תושבת אור יהודה.

יחי ההבדל הקטן סיגלה הוא ענה, שכחתי שיש לנו בפק"מ 70,000 ₪ שרק מחכים לתשלום על תואר נוסף.

צחקתי. גם הוא צחק.

לא חשבתי מאמי, לא חשבתי על כלום, פשוט קיבלתי החלטה, נסעתי, נרשמתי וזהו. אני מפחדת מאמי, אמרתי, אל תוסיף לי עוד פחדים.

אז מה הקשר בין ההחלטה שלי דאז לחוק ה-5 שניות של מל רובינס???

מסתבר, שבהתאם למחקר שביצעה מל רובינס במשך למעלה מעשור, בתוך חמש שניות בלבד יש באפשרותנו לקבל החלטה שהיא מכנה אותה "החלטה מהלב"! יש לכם חלון זמן של חמש שניות בלבד אשר מאפשרים לכם להתעלם מהפחדים ולתת לאומץ, ליצירתיות ולביטחון העצמי שלכם לבוא לידי ביטוי. לדבריה:

"בכל הנוגע לשינויים, למטרות ולחלומות – עלינו להמר על עצמנו. ההימור מתחיל בהקשבה לדחף הפנימי שלנו ונמשך בכבוד שאנו חולקים לדחף הזה באמצעות פעולה"

במילים אחרות - כאשר יש לכם דחף אשר מורה לכם לפעול למען מטרה מסוימת עליכם לספור 1-2-3-4-5 ואז לנוע פיזית, לבצע פעולה מהירה או שהמוח שלכם (הפחדים, התירוצים ושאר הירקות וגם הפירות) יעצרו בעדכם.

"חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת" הפעולה הפשוטה הזו מסיחה את הדעת מהלחצים, הפחדים והדחפים ומכוונת אותך מחדש למודעות של מה שאתה צריך לעשות, במקום להיכנע לריגושים רגעיים. בכך שתמשיך לעשות את זה, אתה יכול לשבור את מעגל השליליות וליצור הרגלים חדשים וטובים יותר.

באותו הבוקר, כאשר נרשמתי ללימודי המשפטים לא ידעתי כלל על קיומו של חוק החמש שניות, אבל

אין ספק שעשיתי החלטה מהלב והקשבתי לדחף הפנימי שלי לפעול, רק אלוהים יודע עד כמה אני מודה לעצמי על שהקשבתי ללב שלי.

שבע שנים עברו מאז אותו היום, שבע שנים קשות מאוד, אך יחד עם זאת היו אלה שבע השנים הכי מדהימות בחיים שלי.

ניטשה כתב פעם "אדם שיש לו איזה למה שלמענו יחייה, יוכל לשאת כמעט כל איך" לי בהחלט היה למה! היה לי חלום ונגעתי בו.

אני בטוחה שאם תחשבו על זה תגלו שגם אתם השתמשתם לא אחת בחוק בחמש שניות מבלי לדעת כלל על קיומו. אבל עכשיו לאחר שקראתם את הפוסט שימו לב לכך, שימו לב, כמה זמן עובר בין הדחף הראשוני לפעול (לבקש העלאה בשכר מהבוס, להתקשר לחברה לבקש סליחה או סתם לצאת לריצה) לבין הרגע שבו המוח עוצר אתכם, ומתחיל לשכנע אתכם שלא לנקוט פעולה.

מסתבר, שמדובר בשניות בודדות בלבד.

ככל שחושבים על משהו יותר זמן, כך פוחת הדחף שלנו לפעול שכן אנחנו משטים בעצמנו באופן מדהים, כשהדחף לפעול נכנס לפעולה אנחנו מתחילים למגר אותו ברציונליזציה. לכן צריך למהר לזוז – כדי להימלט מהתירוצים, לפני שהראש שלנו מכשיל אותנו.

"ישנו רעיון חשוב בפסיכולוגיה, שאותה הגה ג'וליאן רוטר בשנת 1954. הרעיון הזה מכונה "מוקד שליטה". ככל שאנחנו מאמינים שאנחנו שולטים בחיינו, בפעולותינו ובעתידנו – כך אנחנו מאושרים ומצליחים יותר. דבר אחד יגביר בוודאות את תחושת השליטה שלנו בחיים – הנטייה לפעול."

"תשכחו ממוטיבציה – זה מיתוס. אני לא יודעת מתי נפלנו כולנו בפח של הרעיון הזה, שבשביל לחולל שינוי חייבים "להרגיש" תשוקה לפעול או "להרגיש" בעלי מוטיבציה לפעול. זה קשקוש מוחלט. כשיגיע הזמן להביא את עצמכם לידי פעולה – לא תרגישו מוטיבציה. למעשה לא תרגישו שבא לכם לעשות שום דבר, בכלל, כדי לשפר את חייכם, תצטרכו להרים את הישבן ולבעוט לעצמכם בתחת. בעולם שלי אני קוראת לזה דחיפה."

לאורך כל הספר מסבירה רובינס שהפעלת מאמץ באמצעות הספירה

1-2-3-4-5

מחליפה הילוך בתוך הראש ומאפשרת לאונה הקדם מצחית שלנו לעזור לנו להתחיל. בכל פעם שאתם תשתמשו בחוק, יהיה קל יותר להפסיק לדחות משימות ופשוט להתחיל, לדבריה, רק כשאנו מתגברים על הרגשות שמניעים את ההרגלים הרעים, ורק כאשר אנו מניעים את עצמנו להתחיל – רק אז אפשר להשתנות – אתם תמצאו את הדרך או את התירוץ!

"שימו לב, עליכם לבצע את הספירה לאחור, שכן בהתאם למחקר כאשר סופרים לאחור, מעבירים הילוך בתוך הראש. אנחנו קוטעים את ברירת המחדל של צורת החשיבה שלנו ועושים את מה שהפסיכולוגים מכנים "לקבל שליטה". הספירה לאחור מסיחה את דעתנו מהתירוצים וממקדת את הראש בכיוון החדש. כשזזים פיזית במקום לעצור ולחשוב, הפיזיולוגיה משתנה והראש ממהר ליישר איתה קו."


לסיום חברים וחברות יקרים,

בכל יום אנשים בעולם עושים דברים נפלאים, והם כמוני וכמוכם בדיוק!

אישה אחת מחליטה לקום מהכורסא ובמקום לצפות בעוד פרק בטלנובלה בויוה היא יוצאת לריצה,

אחרת מחליטה להתחיל דיאטה שהיא דוחה כבר למעלה מחצי שנה,

מנהלת מכירות נכנסת לבקש העלאה בשכר למרות ועל אף "משבר הקורונה",

אחרת מתפטרת ממקום העבודה שהיא ממש שונאת ונרשמת ללימודי עיצוב פנים עליהם חלמה בעשור האחרון,

אישה נוספת תשלח הודעה לאמא שלה ותבקש סליחה על המריבה האחרונה,

ואחרת מחליטה לגשת לגבר שמצא חן בעיניה בפאב

הן יודעות שהן יכולות להתרסק – ובכל זאת הן דוחפות את עצמן לנוע קדימה.

למה?

1. הן יודעות את הסוד, הסוד לא טמון בידיעה מה לעשות, את זה את כבר יודעות מצוין, הוא טמון בידיעה איך להניע את עצמך לעשות את זה

2. כשהלב שלך מדבר - כבדי אותו, ספרי לאחור 1-2-3-4-5

3. תנועי קדימה, כל השאר ברוב המקרים יסתדר וגם אם לא לפחות תדעי שניסית

תתחילו לספור לאחור 1-2-3-4-5 ולנקוט פעולה, ההנאה מובטחת וההישגים לא יאחרו להגיע.

שתפו אותי,


מתי השתמשתם בחוק החמש שניות בלי לדעת?

Commentaires


לקבלת עדכונים על תכנים, אירועים והטבות

נרשמת בהצלחה!

bottom of page