סדר את המיטה שלך

אדמירל ויליאם ה. מקרייבן

אני אמא מעצבנת! שנים אני שומעת אותן עם אותה מנטרה שחוקה, אמא, את מעצבנת. נקודה. סימן קריאה! אני יודעת אני עונה מאז ומתמיד, ובכל זאת גם היום, תסדרו את המיטה שלכן. בהתחלה הן היו בוכות כל בוקר, מנסות עלי את כל המניפולציות האפשריות בעולם. אמא אנחנו נאחר לבית הספר ו/או לגן, אז תאחרו הייתי עונה; אמא החברות שלי מחכות לי למטה, שיחכו הייתי עונה; אמא אני עדיין קטנה, את כבר לא כל כך קטנה, הייתי עונה. אמא אין לי כח היום, תמצאי כח הייתי עונה. אמא את בלתי נסבלת, אני יודעת הייתי עונה. ובכל זאת, אין לצאת מהבית לפני שהמיטה שלכן מסודרת. כאילו לא היה לי מספיק עם הבנות, גם בעלי היה יושב לי על הראש, תפסיקי כבר עם הקטע הזה של לסדר את המיטה בכל בוקר, זה סתם שטויות. שטויות??? אתה באמת חושב שזה שטויות מאמי??? משמעת עצמית היא המפתח לכל הדלתות בעולם! זה לא משנה מי אתה, מאיפה באת ולאן אתה הולך. זה גם לא משנה מה מידת האיי קיו שלך ו/או מידת הפוטנציאל הטמון בך, זה לא משנה מה אתה חולם לעשות ו/או מי אתה חולם להיות, משמעת עצמית היא, ורק היא, תעזור לך להגשים את עצמך. לי יש משמעת עצמית, לא סתם משמעת עצמית, יש לי משמעת עצמית מברזל! החלטתי שאני קונה בית, קניתי; החלטתי שאני מורידה 30 קילו אחרי הלידה של עופרי, וכך גם אחרי הלידה של מאורי, הורדתי; החלטתי שאני מפסיקה לאכול דברי חלב, הפסקתי; החלטתי שאני מחטבת את הגוף באמצעות פעילות גופנית, חיטבתי; החלטתי שאני מסיימת תואר ראשון ועוד תואר בהצטיינות, סיימתי. ברגע שהחלטתי שאני עושה משהו, אני עושה אותו! אני לא בונה על רגשות (בא לי או לא בא לי), מוטיבציה (יש לי או אין לי) אני עושה את מה שצריך לעשות, מתי שצריך לעשות. וזה כלל היסוד במשמעת עצמית! כדי לפתח משמעת עצמית מברזל, צריך לעשות את מה שצריך לעשות, מתי שצריך לעשות גם אם לא בא לי! רובין שארמה מדמה את המשמעת העצמית לכבל מתכת, אם תסתכלו פעם על כבל מתכת מקרוב, תגלו שהוא מורכב מהרבה חוטי מתכת דקים המונחים זה על גבי זה. כל אחד מהם הוא דקיק וחלש. יחד הם הרבה מעבר לסכום המרכיבים, והכבל חזק מברזל, כך גם משמעת עצמית. כדי לפתח משמעת עצמית מברזל צריך לעשות מעשים קטנים, פעוטים שבונים את תכונת המשמעת העצמית. אם עושים אותם בקביעות, המעשים הקטנים האלה יוצרים משמעת עצמית. והכל מתחיל בלסדר את המיטה שלנו בכל בוקר! לא מאמינים לי??? הנה מה שכתב האדמירל וויליאם ה. מקרייבן, שנחשב לדמות צבאית נערצת ביותר בארצות הברית בספרו - "סדר את המיטה שלך - הדברים הקטנים שיכולים לשנות את חייך, ואולי גם את העולם" "בכל בוקר המפקדים שלי בחיל הים, שהיו לוחמים בכירים במלחמת וייטנאם, היו מגיעים לחדר שלי, והדבר הראשון שהם היו עושים היה לבדוק את המיטה שלי. הם בדקו אם הסדין מתוח, כולל פינות המיטה, הכריות ממוקמות בדיוק בראש המיטה והשמיכה הנוספת מקופלת ומסודרת למרגלותיה. סידור המיטה בכל בוקר היה משימה פשוטה. אפילו משעממת. אבל בכל בוקר נדרשנו לסדר את המיטה בצורה מושלמת. זה נראה לנו אז מעט מגוחך, בייחוד כי שאפנו לגדולות - להיות לוחמים אמיתיים, אריות ים מחושלים וקשוחים. אבל את החוכמה הרבה שטמונה בפעולה הפשוטה הזאת הבנתי מאוחר יותר. אמא, היא צועקת מהחדר (תוך שהיא מנגבת את הדמעות), אני לא טובה בזה, אני לא טובה בלסדר את המיטה שלי. עדיין לא טובה תיקנתי אותה. את משתפרת כל יום וזה מה שחשוב. מאוריקה, אני מתיישבת לידה ומסבירה תוך כדי שאני מנגבת לה את הדמעות, אל תשאפי להיות טובה בשום דבר, תשאפי להשתפר כל יום קצת, כל יום להיות טובה יותר מאתמול, כך המשמעת העצמית, ההתמדה וההתקדמות מובטחים לך. למה אמא היא שואלת ואני עונה, כשתהיי טובה במשהו ותצהירי על כך, אנשים יצפו ממך להוכיח שאת טובה והם עלולים להתאכזב אם תפשלי. אם תצהירי שאת טובה במשהו, את תצפי מעצמך להיות טובה ואם יום אחד לא יילך לך את תשברי, את תכעסי על עצמך ואת תרגישי שנכשלת. אבל הכי גרוע מאוריקה אם תרגישי שאת טובה במשהו, מספיק טובה, את תפסיקי לנסות להשתפר, את תפסיקי להתמיד את תפסיקי להשקיע וזה מאוריקה זה הכי גרוע תזכרי תמיד את יצירת מופת ילדה אהובה שלי אבל, את יצירת מופת בהתהוות!

אמא, אני לא טובה כמו עופרי היא מוסיפה ושוב פעם בוכה, עופרי מסדרת את המיטה שלה שלה הרבה יותר טוב ממני. את לא צריכה להיות טובה כמו עופרי אני עונה, את לא בתחרות עם עופרי, את צריכה לשאוף להיות טובה יותר ממה שהיית אתמול זה הכל, לא יותר ולא פחות, כל מה שאת צריכה לעשות זה לסדר את המיטה שלך היום יותר טוב מאיך שסידרת אתמול, זה הכל. ותזכרי תמיד מאוריקה, אין שום דבר נאצל בעליונות שלך על זולתך, אצילות אמיתית היא להיות עליון על האני של האתמול. אמא למה אנחנו חייבות לסדר את המיטה שלנו בכל בוקר??? ואני עונה להן וכותבת לכן, יותר נכון מצטטת את דבריו של האדמירל וויליאם ה. מקרייבן "הבנתי שאם אנחנו מסדרים את המיטה שלנו בכל בוקר, אנחנו מבצעים את המשימה הראשונה שלנו ביום היטב. לאחר שמתרגלים לסידור קפדני של המיטה מרגישים תחושה של גאווה, וזה מעודד אותנו לבצע עוד משימה. ועוד אחת. ועוד אחת. ובסוף היום, המשימה הזאת שבוצעה ראשונה, תהיה השראה להרבה משימות שיבוצעו לאחריה. סידור המיטה בכל בוקר מדגיש את העובדה שגם הדברים הקטנים בחיים חשובים. אם אנחנו לא מבצעים את הדברים הקטנים כמו שצריך, נתקשה לבצע את הדברים הגדולים. לסידור מיטה קפדני בבוקר יש יתרון נוסף: אם היה לי יום רע, אני חוזר הביתה למיטה מסודרת שאני סידרתי. ומיטה מסודרת תמיד מעודדת אותי לחשוב שמחר יהיה יום טוב יותר". עופרי כבר סיימה לסדר את המיטה שלה, מאורי כבר בלחץ היסטרי, תבקשי עזרה מאורי, תבקשי עזרה מאחותך אני אומרת לה, וגם לכם, בקשו עזרה, משום מה התרגלנו לחשוב שהצלחה פירושה להסתמך רק על עצמנו. רבים מאיתנו שמחים להושיט עזרה, אבל מסתייגים מן האפשרות לבקש אותה. אל תחששו לבקש עזרה, עד שלא נלמד לקבל עזרה בלב פתוח לא נדע לתת עזרה בלב פתוח. ואל תחששו לתת עזרה, הצלחתם של אחרים אינה מעלה ו/או מורידה מההצלחה שלכם. ואם החלטתם שלא לסדר את המיטה שלכם בבוקר אז רק תזכרו שאתם מזכירים לאדמירל וויליאם ה. מקרייבן את סדאם חוסיין "בדצמבר 2003, הכוחות האמריקאים תפשו את סדאם חוסיין. שמרנו עליו בחדר קטן שם הוא הוחזק בבידוד. גם הוא ישן על מיטה צבאית מתקפלת, אבל עם המותרות של סדינים ושל שמיכה. פעם ביום ביקרתי את סדאם כדי לוודא שהחיילים שלי מטפלים בו היטב. שמתי לב בשמץ שעשוע, שסדאם לא הציע את מיטתו, הכיסויים היו תמיד מבולגנים וזרוקים על קצה המיטה שלו ולעיתים נדירות הוא טרח לסדר אותם. לטענתו של אדמירל וויליאם ה. מקרייבן דבר זה היווה סמל לדמותו המבולבלת וחסרת המצפון והמצפן. והוא מוסיף כי, "האמריקאים אשר הוצבו מחוץ למדינה כדי לתמוך במאמצי הלחימה עשו זאת בנפש חפצה ותוך הקרבה של הרבה מאוד דברים, כדי להגן על האומה הנפלאה הזאת. כל אחד מהם הבין שהחיים קשים ושלפעמים אפשר לעשות רק מעט כדי להשפיע על היום שלך. חיילים מתים בקרב, משפחות אבלות, הימים שלך ארוכים ומלאים ברגעי חרדה. אתה מחפש משהו שייתן לך נחמה, שיעניק לך מוטיבציה להתחיל את היום. שיכול לספק תחושת גאווה בעולם שהוא לעיתים מכוער. לעיתים הפעולות הפשוטות כמו סידור המיטה בבוקר יכולות לשפר משמעותית את מצב הרוח כדי להתחיל את היום כראוי ולסיים אותו כמו שצריך, אם אתה רוצה לשנות את חייך ואולי אפילו את העולם – התחל בסידור המיטה שלך". אצלנו בבית, ברור לכולם שלא יוצאים מהבית עד שכל המיטות מסודרות, מקסימום אם יהיה לנו חרא של יום נחזור לבית ונמצא את המיטה שסידרנו, זה גורם לנו לחייך ולזכור שאולי היום הזה לא היה כל כך מחורבן בסופו של דבר, לפחות משימה אחת הצלחנו להשלים. האם אתם חוזרים למיטה מסודרת או מבולגנת?